פסטיבל הקולנוע הגאה : "יופי מסוכן": המרדף המסוכן אחר נעורים

"יופי מסוכן": המרדף המסוכן אחר נעורים
הסרט "יופי מסוכן" (The Substance) של הבמאית קוראלי פארז'ה מגיע כמכת אגרוף למציאות היומיומית שלנו, בה מראה חיצוני ויופי מושלמים הם לא פחות מאובססיה חברתית. דמי מור מגלמת את אליזבת, שחקנית שהקריירה שלה נבלמת לא בגלל חוסר כישרון, אלא בגלל גילה. בעולם שבו נעורים הם מטבע עובר לסוחר, אליזבת מוצאת את עצמה נופלת קורבן לתעשיית הבידור שלא מפסיקה להאדיר את הנעורים ולהשפיל את המבוגרים. כשהיא נחשפת ל-"Substance" – חומר מסתורי שמחזיר לה את נעוריה באופן זמני – היא מתפתה ללכת רחוק יותר מהשכל הישר, במרדף אחר אשליית הנעורים האבודים. הסרט מציב מראה כואבת מולנו, כזו שמראה כמה רחוק נלך כדי להיראות כמו שאנחנו חושבים שאחרים מצפים מאיתנו להיראות, מבלי להבין את המחיר הנפשי והפיזי שנשלם בדרך.

הפיתוי וההשלכות

ככל שהעלילה מתקדמת, "יופי מסוכן" מתגלה כיותר מאשר רק סיפור על חיפוש אחר נעורים – זהו מותחן פסיכולוגי המעמיק לתוך הפחדים הקמאיים שלנו. אליזבת, שבתחילה מאמינה שה-"Substance" הוא הפתרון לכל צרותיה, מגלה מהר מאוד שהנעורים הנחשקים נושאים עימם מחיר גבוה. כל שבעה ימים היא נדרשת לעבור טרנספורמציה חזרה, אך המתח הנפשי והפיזי בין הגרסאות השונות שלה הולך ומעמיק. התלות בחומר הופכת להתמכרות, והפער בין הזהות האמיתית שלה לבין ההשתקפות הצעירה שלה הולך ומחמיר. מור מביאה למסך הופעה עוצרת נשימה כשהיא נעה בין השחקנית המבוגרת, המיואשת מהשתקפותה במראה, לבין הגרסה הצעירה, המושכת והנאיבית – שגולמה באופן מבריק על ידי מרגרט קוואלי.

ביקורת חברתית נוקבת
"יופי מסוכן" הוא לא רק סיפור אישי על אליזבת, אלא ביקורת חריפה על תרבות המראה החיצוני והתעשייה שמרוויחה ממנה הון. קוראלי פארז'ה לא חוסכת בביקורת כלפי עולם הבידור והפרסום, שמכתיבים אידיאל בלתי ניתן להשגה של יופי ונעורים נצחיים. דרך דמותו הגרוטסקית של הארווי (בגילומו של דניס קוויד), מפיק טלוויזיה שצוחק בפרצופה של אליזבת כשהוא מחליף אותה באישה צעירה ו"יותר מושכת", הסרט מציב מראה מול התעשייה שדורסת כל מי שאינו עומד בסטנדרטים הלא מציאותיים שלה. האימג'ים הבוטים והוויזואליים החזקים של הסרט, עם שימוש בצבעים עזים כמו ורוד וניאון, רק מגבירים את תחושת הניכור והלחץ שמציפים את גיבורי הסרט.

נגיעות של אימה וסוריאליזם

קוראלי פארז'ה, שבסרטה הקודם "נקמה" כבר הוכיחה את כישוריה בבניית מתח ויזואלי עוצר נשימה, מביאה גם ב"יופי מסוכן" השפעות מובהקות מז'אנר האימה הגופנית (body horror). בהשראת במאים כמו דיוויד קרוננברג, פארז'ה משתמשת בגוף כאמצעי להעברת מסרים של ייאוש ותשוקה לא מציאותית לשלמות. הטרנספורמציה שאליזבת עוברת אינה רק פיזית – היא מדגישה את ההתפרקות הפסיכולוגית של הדמות. כל פעם שהיא חוזרת לדמותה הצעירה, הקונפליקט הפנימי מתגבר, והסרט משתמש בכך כדי להמחיש את הסכנות הטמונות במרדף האובססיבי אחר שלמות חיצונית. במקביל, יש תחושה של סוריאליזם חזותי שמעצים את תחושת האימה המחלחלת – החל מהצבעים המרהיבים ועד לתפאורות שמזכירות עולמות סוריאליסטיים.

השלכות המרדף אחר שלמות והסוף הבלתי נמנע
"יופי מסוכן" מתמודד עם השאלות הגדולות של מה אנחנו מוכנים להקריב כדי להתאים לאידיאלים חברתיים מופרכים. הסרט לא מותיר מקום רב לתקווה – כמו בסיפורים קלאסיים של מדע בדיוני ואימה, הניסיונות לשנות את המציאות נידונים לכישלון. ככל שאליזבת ממשיכה להשתמש ב-"Substance", היא מאבדת עוד ועוד מהאנושיות שלה, מה שמוביל לסיום כואב שבו היא נאלצת להתעמת עם האמת הקשה: שום דבר בעולם לא יכול להחזיר לה את מי שהיא הייתה באמת. הסרט מציג, דרך דמותה של אליזבת, את המחיר הגבוה של הכחשת הזמן וההשתוקקות לנעורים נצחיים, והסוף המטריד שלו משאיר את הצופים עם תחושת חוסר נוחות ומחשבה עמוקה על החברה בה אנו חיים.

פסטיבל הקולנוע הגאה ה-19
הסרט "יופי מסוכן" מוצג השנה גם בפסטיבל הקולנוע הגאה ה-19 בישראל, לצד שורה של סרטים בינלאומיים שמטפלים בנושאים של מגדר, זהות וגוף. מדובר בהזדמנות מצוינת לקהל המקומי לצפות ביצירות פורצות דרך המאתגרות את התפיסות המקובלות.