OmriY

הערות אישיות

חפשו איציק המדריך ביוטיוב או גוגל.




עשינו את זה סתם לכיף בהפסקות, בלי להשקיע יותר מדי. התחלתי לעשות חיקויים עם החבר'ה ופתאום נוצרה הדמות של איציק. כשהתחלנו לצלם פשוט זרמנו ונוצר יוחאי. פשוט שפכנו חומרים שיצאו מהראש באותו רגע, זה הכל אילתור אחד גדול. יצא מצחיק אז העלנו ליוטיוב וכל בית הספר אהב.

מאז ומתמיד אמרו לי שיש לי כשרון טבעי למשחק ושאני בחור עם חוש הומור מפותח.
מה גם הרבה פעמים שמעתי מאנשים עם נסיון בתחום שכדאי לי לשקול את זה מבחינה מקצועית "כי יש לי את מה שנדרש". רוב חיי לא האמנתי בזה בעצמי.
ביסודי תמיד נידבו אותי לתפקידים הכי מאתגרים בכל מופע, טקס או כל תפקיד שמערב כישורים בפרזנטציה כלשהי, וצלחתי אותם בקלות יתרה.
תמיד נהנתי מתחום המשחק והייתה לי נטייה לתפוס כל דמות בקלות ובעיקר ליצור ולפתח דמויות משלי.

אבל משום מה אף פעם לא ראיתי את זה כאופציה לקריירה ריאליסטית. כנראה חינכו אותי לא לרדוף אחרי החלומות שלי.

לפני כמה חודשים יצא לי לעבוד במסגרת בית הספר עם זוג בוגרים מבית ספר למשחק, בימאית וצלם/מפיק/עורך, שהתלהבו מאוד מהיכולות שלי. הבחור אמר לי דבר כזה: "אני באמת עובד עם מלא בתי ספר, והרבה הפקות כאלו ואחרות, וזו הפעם הראשונה שיוצא לי להגיד דבר כזה במסגרת כזאת: לך תעשה משהו עם הכישרון הזה, תחקור קצת ותעשה אודישנים. יש לך את זה." הבחורה פשוט הסכימה ואמרה "לגמרי". האמת שהם היו אנשים די לא נעימים, לפחות ברוב הזמן כשראיתי אותם מדברים עם אחרים. משום מה כשאני דיברתי איתם יצא לי להכיר רק צדדים נחמדים וחמים בהם. זה הרגיש צבוע ואמיתי בו-זמנית.

שניהם העניקו לי את הבטחון שהיה חסר לי כדי לעשות משהו בעניין.
הבנתי שאין לי מה להפסיד.

יש לציין שאני תלמיד מצטיין בעל 20 יחידות ריאליות בציונים מאוד גבוהים.
אני בעל תפיסה מהירה מאוד באופן כללי ואני מאמין בעצמי באופן מוחלט לגמרי.
יש לי 0 ספקות שאצליח במה שאעשה, השאלה היא מה אעשה.